הודעת המערכת:  מערכת פליק מחפשת אותכם גולשים שאוהבים לכתוב ולשתף, צרו עמנו קשר דרך הטופס הזה.

עוד במאמרים בכל מיני נושאים
השקת מותג בגדי הים היוקרתי-VI​LEBREQUIN‏
יוצאים לקמפינג? כיצד לשמור על הדיאטה גם בתנאי שטח..
לקנות ברשת האינטרנט מתנה ליולדת
חנוך רוזן במופע - מדבר בעד עצמו
מחשבים וכיף בחופש הגדול: דברים מהם יש להיזהר ברשת
איפור בפעם הראשונה
קן עוזב את ברבי
קוקה – קולה ZERO פרויקט ראשון מסוגו בישראל
MANGO המותג הספרדי מציג את הפנים החדשות
קייטרינג חלבי כשר וקינוחים מרהיבים
אלכס חולה עוגייה
מסעדת הילולים - הלל לבשר המשובח
החיבור הקבוצתי שאיבדנו בתשעה באב
מה מבדיל בין ט'ו באב ווולנטיינ'ס דיי?
אליפות ישראל בקרטינג לבני נוער
רשת TNT משיקה קולקציית בגדי ים 2010
רואה לך ב'עיניים'
פאנטה משיק את מועדון ה-FCLUB
משועבדים לעצמאות
עוד לא סיימנו לייבש את הביצות - עצמאות 10
מודעות גוגל
פרסומת

משועבדים לעצמאות


פורסם ב19/4/2010 11:13 על-ידי ליהיא אבגר


דגל ישראל
ביום שני ה19/4/10, שבוע לאחר יום הזכרון לשואה ולגבורה ויום אחד בלבד לפני יום העצמאות
נציין כבכל שנה את יום הזיכרון לחללי מערכות צה"ל.

התאריך נשאר אותו תאריך. הטקסים יתנהלו כהרגלם. שוב נלבש את אותן חולצות לבנות המתבלטות אל מול התכנים השחורים. שוב נקשיב לשתיקה המחלחלת שזועקת בין קריאת שם אחד למשנהו וזורעת מלח על הריק שלנו ואותה דקת צפירה תכיל בידיוק 60 שניות כמו בכל שנה. אבל ישנו מרכיב אחד שהמשיך וימשיך להשתנות משנה לשנה - מספר הנופלים. המגמה היחידה שאם נאמר עליה שהיא נמצאת במגמת עלייה, לא יהיה זה דבר חיובי.

משך יום אחד בשנה לא נרצה לדון בפתרונות, לא נתמקד בסינון קללות שקטות אל עבר מסך הטלוויזיה כתגובה לדיווח כזה או אחר, לא נתלונן על היושבים אי שם בכנסת, על תאונות הדרכים, האבטלה, השסעים החברתיים. משך יום אחד נרכין ראשנו בחמלה אנושית ובתחושת סולידריות, נתגעגע, נביע תודה והערכה במקום פקפוק ותחושת אי אמון ואולי אף נרגיש גאווה. נאפשר לפצעים להיפתח ונתבונן על המצב במבט הומני ולא בעין פוליטית קרה. משך יום אחד לא נחפש במה למלא את החלל.

 18 ימי זיכרון מלאו לנו, השמיניסטים, ופתאום הגיוס שלנו כבר לא בגדר פרק לא ברור שיגיע אי שם בעתיד אלא נמצא ממש מעבר למהדורת החדשות הבאה. כבר ברור לגמרי שהאמרה "עד שתתגייסו יהיה שלום" לא תתפוס גם לא בעונת הדמים הנוכחית. ואני מעיפה מבט סביבי ורואה נוער. לא. למעשה אני רואה ילדים. כאלה שגדלתי איתם, כאלה שממש לפני רגע למדו לקרוא ודחפו בתור לאוטו גלידה, כאלה שאמא שלהם ישבה ליד מיטתם כשהיו חולים. כאלה שבעוד מספר חודשים יתגייסו לצבא והם חדורי מוטיבציה וגאווה לשרת ולהגן עלינו. ואני מדחיקה את הסטטיסטיקה המאיימת ומשתיקה את החששות כי זה לא יכול להיות שיקרה להם משהו, הרי הם רק ילדים. הילדים שגדלתי איתם.

לוקח זמן להבין שהשכול הוא לא מעין בעיה שתוקפת חלקים מסויימים בפסיפס הישראלי ומותירה את האחרים ללא פגע. כיוון שהשכול מפעפע בדיפוזיה, יניקתו בחלב האם מעבירה את החלל הכואב שהוא מותיר אחריו מהאחד לשני באופן לא מודע. גם אלה שלא חוו אובדן באופן אישי וודאי נכוו במידה זו או אחרת מאותם חוקים נוקשים של מונופול המציאות הישראלית. על כן ביום שלישי הזה נהיה כולנו בסירה אחת ולרגע אחד נפסיק להתווכח לאיזה כיוון יש לחתור ונתמקד בלכבד, להכיל ולזכור.

וברגע שנזיל את הדמעה האחרונה יגיע יום העצמאות בצבעי כחול לבן ובזיקוקים ראוותניים וברוב הדרו וגאוותו יבקש מאיתנו לחייך. ממש שניות ספורות לאחר שסיימנו לקרוא "יזכור" נתבקש לשכוח. ואנו, המשועבדים באופן אבסורדי לעצמאותנו, נציית. כזו היא מציאות חיינו האמביולנטית; עצב ושמחה, זיכרון ושיכחה, חיים כתלות במוות ומוות כמחיר החיים. פרדוקס.

 

 



מאמרים קשורים:
 תמונות נבחרות מהמסיבה שנערכה בחסות פליק 



תגים: יום-העצמאות- , עצמאות , דגל-ישראל
  הוסף למועדפים האישי הוספה לדף המועדפים האישי   הדפסת הכתבה הדפסת הכתבה   שלח לחבר שלח לחבר
תגובות הגולשים


התוכן המופיע באתר נכתב על ידי גולשים.במידה ונתקלת בתוכן הפוגע בזכויות יוצרים, אנא עדכן אותנו ואנו נסיר אותו באופן מיידי.