הודעת המערכת:  מערכת פליק מחפשת אותכם גולשים שאוהבים לכתוב ולשתף, צרו עמנו קשר דרך הטופס הזה.

עוד בפליקטואליה
גלריית כדורי סל ליגת לוטו למען הקהילה
פותחים את הלב ואת הכיס
קניון שרונים משקיע כחצי מיליון שקל במועדון לקוחות "צעיר בעיר"
ילדי ערד נהנו מכדורגל של כוכבים
תגובת 'צו פיוס' לכך שקבוצת הנוער של שדרות תועמד לדין משמעתי
התמודדות בעלי צימרים עם מצבים ביטחוניים מורכבים
פרויקט 'מחשב לכל ילד' העניק השבוע 45 מחשבים חדשים
למען הקהילה: EZ Way פסיכומטרי ופרויקט מנטורינג יסייעו לנערות ונשים בסיכון להגיע לאקדמיה
JOBBY לוח דרושים ישראלי, צובע את דף הבית לירוק לתמיכה במחאה האיראנית
אנחנו צריכים את המלחמות שלנו כדי לאהוב את הארץ הזו
יום ירושלים 2009: 83% מבני הנוער מתנגדים לחלוקת העיר ירושלים כחלק מהליך שלום עתידי עם הפלשתינאים
שפעת החזירים- פאניקה המונית או הגזמה תקשורתית?
פספסתם את טקס ההשבעה של אובמה?
מה היא העבודה הטבוה בעולם?
למורת המצב הביטחוני!!!
סקר חנוכה:
ילדים אל תיקחו סמים אחרת יקרה לכם מה שקרה לאיימי
כנס הקומיקס הבינלאומי בסאן דייגו
חשים שאתם בחופש ?
מועדון הכבישים של הקטנים והמושתנים
מודעות גוגל
פרסומת

אנחנו צריכים את המלחמות שלנו כדי לאהוב את הארץ הזו


פורסם ב25/5/2009 22:05 על-ידי שקד שערץ

הישראלים ידועים בהרבה דברים: אנחנו ציניים, מרבי תאונות דרכים, חפיפניקים, לא תמיד מקצועיים, הכל כאן רץ על פרוטקציות והרשימה עוד ארוכה. פעמים רבות כל כך שמעתי או הייתי חלק מדיוני התלוננות על המדינה. על התושבים שבה, על מצב הכבישים, רמת הכנסת ואיכות הסביבה, עד כי נראה שכמעט ולא שומעים דברים טובים עלינו. הכול שחור.  ובעוד שנראה לנו שהמדינה מתדרדרת ואין שום תקווה, גם נופלות עלינו מלחמות מפעם לפעם.

 

הייתי מצפה שלגל התלונות שלעיל יצורף עם משהו בסגנון הבא:

 

זה לא קל, ולא הוגן.  זה לא הוגן שבעוד שאר ילדי העולם משחקים בחוץ מחבואים, ילדינו נולדים למציאות במקלט. זה לא הוגן שבעוד שאר נערי העולם מתקדמים אקדמית, אנחנו יושבים במקלטים במקום לעשות בגרות. זה לא הוגן שבעוד שאר העולם הולך למכללות, אנחנו נשלחים לצבא, להגן על אזרחים אחרים – כאלה שאנחנו מכירים, וכאלה שלא.וזה לא הוגן שבעוד שבמקומות אחרים יושבות להן משפחות שלמות מסביב לשולחן, אצלנו יושבות אמהות אלמנות, להאכיל ילדים יתומים שאביהם נקרא למילואים, ולא שב.

 

המדינה שלנו נמצאת באופן תמידי תחת אש. אם מדובר באש בצורה מילולית או עקיפה.  מאז שאני זוכרת את עצמי, לא עברה שנה בה בתקשורת לא היו דיווחים על פיגועים, מלחמות, ואין סוף נרצחים. ונראה שעל הנושא הגדול הזה, שמכתיב לנו את מסלול החיים, אין לנו הרבה שליטה.  ואם כך  - נדמה שהגיע סופנו.

 

אבל לדבר אחד אני מתחילה לשים לב יותר ויותר. נדמה שהמלחמה מאחדת אותנו. הופכת אותנו לאוהבים ומכבדים יותר. משום מה כשבארץ המצב מסוכן, אז אנחנו נזכרים להתחבר לשורשים, להפוך ציונים, מסכימים לתת חיים בשביל דווקא האדמה הזאת – ארץ ישראל. כשהמציאות משוגעת, כשהקטיושות חוגגות, כש"צבע אדום" מבקר לעיתים יותר מידי קרובות, אז פתאום אנחנו נזכרים.  נפתח לנו הלב ואנחנו נותנים. אנחנו מוותרים על העבודה והלימודים, על המבחנים והפיתוחים בהם השקענו ומתפנים לעזור. 

 

בזמן מלחמה, בדרך בלתי אפשרית ולא מובנת, אנחנו עוברים מהפך. עצוב לי להגיד, אבל אני קצת אוהבת מלחמות. בזמנים כאלו אני מרגישה איך גל אהבה ורצון טוב מתעורר וסוחף איתו את כל המדינה. כול-כך הרבה זמן עבר מאז שהקשבתי לרדיו ובמשך שעה שלמה רק שמעתי דברים טובים. שעה שלמה בה רק סיפרו על כמה ישראלים חמים ואוהבים. על איך שתושבי הדרום אסירי תודה.

 

אבל למה רק אז? למה כשאין מלחמה מוגדרת, בכנסת "הולכות" רק קללות. בספורט הישראלי יש יותר קרב מגע מכל דבר אחר והתקשורת משתמשת במעמדה כדי לבקר "ולרדת" על כל מיני אישים מרכזיים במקום לפרסם את הנקודות אור הקטנות, שבצנעה פועלות להן במדינה.

 

אז נכון, המצב בארץ לא אידיאלי, ולא תמיד תלוי בנו, אך על נושא אחד כן יש לנו השפעה. האווירה במדינה. נראה לי שמה שיקבע את איכות החיים שלנו כאן בארץ זה אנחנו. אם רק נצליח לשמר את מה שהולך כאן בזמן מלחמה, יהיה הרבה יותר נחמד כאן בזמני שלום.

 



מאמרים קשורים:
 למורת המצב הביטחוני!!!  למה...למה...למה ? 



תגים: מלחמה , שדרות , קטיושות , ציונות
  הוסף למועדפים האישי הוספה לדף המועדפים האישי   הדפסת הכתבה הדפסת הכתבה   שלח לחבר שלח לחבר
תגובות הגולשים


התוכן המופיע באתר נכתב על ידי גולשים.במידה ונתקלת בתוכן הפוגע בזכויות יוצרים, אנא עדכן אותנו ואנו נסיר אותו באופן מיידי.